אן אפלבאום

אן אליזבת אפלבאוםאנגלית: Anne Elizabeth Applebaum; נולדה ב-25 ביולי 1964 בוושינגטון די. סי.) היא עתונאית וסופרת יהודיה אמריקאית פולניה, זוכת פרס פוליצר שהרבתה לכתוב על הקומוניזם ועל התפתחות החברה האזרחית במרכז ובמזרח אירופה. היא הייתה עורכת באקונומיסט וחברת מערכת בוושינגטון פוסט (2006-2002).

שנותיה הראשונות

הוריה הם הרווי אפלבאום, שותף במשרד עורכי הדין הבינלאומי קובינגטון וברלינג, ואליזבת אפלבאום, ממוזיאון קורקורן. היא בוגרת בית הספר סיידוול פרנדס (1982). היא קיבלה תואר ראשון בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת ייל (1986), שם נבחרה לאגודת פי בטא קאפה. היא למדה לתואר השני במימון מלגת מרשל ביחסים בינלאומיים בבית הספר לכלכלה של לונדון (1987).[1] היא למדה בסנט אנתוני קולג', אוניברסיטת אוקספורד לפני שעברה לוורשה, פולין ב-1988 ושימשה ככתבת מטעם האקונומיסט.[2]

קריירה

אפלבאום שימשה כעורכת בכתב העת הבריטי The Spectator ובעלת טור בדיילי טלגרף ובסאנדיי טלגרף. היא גם כתבה עבור האינדיפנדנט. היא עבדה באקונומיסט, בו כתבה על מפנים חברתיים ופוליטיים משמעותיים במזרח אירופה, לפני ואחרי נפילת חומת ברלין ב-1989. ב-1992 זכתה בפרס צ'ארלס דאגלס.

אפלבאום התגוררה בלונדון ובוורשה במהלך שנות התשעים, וכתבה מספר שנים טור פופולרי בעתון הלונדוני Evening Standard. היא כתבה על הפרלמנט של בריטניה ומאמרי פובליציסטיקה על סוגיות מקומיות וזרות.

אפלבאום יודעת היטב אנגלית, צרפתית ופולנית.

ב-24 במאי 2006, היא כתבה שהיא עזבה את וושינגטון על מנת לחיות בפולין.[3]

אפלבאום הייתה עמיתת ג'ורג' הרברט ווקר בוש/אקסל שפרינגר באקדמיה האמריקאית בברלין, גרמניה, ב-2006 ובאביב 2008.[4][5] אפלבאום גם שימשה כעמיתה בצוות חשיבה של מכון היזמות האמריקאי (American Enterprise Institute).[6]

מחקריה ומאמריה

ספרה הראשון של אפלבאום, Between East and West (בין מזרח למערב), הוא יומן מסע ועליו היא זכתה בפרס אדולף בנטינק ב-1996. ספרה השני, "גולאג - מחנות הריכוז הסובייטיים", ראה אור ב-2003 (הספר תורגם לעברית וראה אור בהוצאת עברית בשנת 2004) ועליו היא זכתה בשנת 2004 בפרס פוליצר לספרות תעודית.[7][8][9]

בשנת 2017 יצא לאור ספרה של אפלבאום "הרעב האדום" ("Red Famine: Stalin's War on Ukraine") על ההולודומור. זאב שביידל מתאר את ייחודיותו של הספר: "זוהי עבודה היסטורית מצוינת הפורסת תמונה מקיפה ורחבה תוך שימוש יסודי, אך לא מעיק, במקורות ההיסטוריים הראשוניים והמשניים".
בספר מתארת אפלבאום כי התוצאות הקשות של הרבע נבעו מכך שסטלין סירב להכיר בו ולבקש סיוע בין לאומי, וזאת מכיוון שהתעקש להמשיך להציג את הקולקטיביזציה כהצלחה. אפלבאום גם מציגה בספר עדויות חדשות ונדירות על ההולודומור, בהם עדות של אולגה מנה ששהתה בגולאג הראשון עם 300 אוקראינים, ומכתב מארכיון הותיקן המתאר את ההולודומור"...אפילו במשך היום, אסור ללכת ברחוב עם כיכר לחם כשהיא גלויה לעין כול. אנשים רעבים עלולים פשוט לעצור אותך ולחטוף אותה מידיך, לנשוך את ידיך או לפצוע אותך עם סכין... היום, בדרכי אל השוק, ראיתי שני אנשים שמתו מרעב והחיילים זרקו את הגופות על המשאית. כיצד אנו יכולים לחיות ככה?"[10].

במאמר קצר בבלוג שלה שפירסמה בספטמבר 2009 גינתה אפלבאום את מעצרו של רומן פולנסקי ב-2009.[11][12] היא הגיבה במאמר נוסף בבלוג שבו היא חשפה בעבר את עבודתו של בעלה, שהיא אינה הדוברת שלו, וש"לא היה לה שום מושג שהממשלה הפולנית רוצה או יכולה לשדל למען שיחרורו של פולנסקי.[13]

קישורים חיצוניים

ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.


הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.