איסור אכילת תולעים

איסור אכילת תולעים הוא מצוות לא תעשה מהתורה, אשר אוסרת אכילה של תולעים וחרקים (מלבד באופנים מסוימים). כיום ישנה מודעת לאיסור זה יותר מבעבר בירקות ופירות שונים שבעבר הוחזקו כנקיים מחשש תולעים, וכיום מצויים ירקות רבים ושונים בגידול מיוחד על מנת למנוע את הימצאותם של החרקים.

באכילת חרקים מסוימים עלולים לעבור עד שבעה לאווים דאורייתא.

האיסור ומקורו

סוגי השרצים האסורים ומנין הלוואים

בתורה מחולקים השרצים לשלושה סוגים, על כל אחד יש לאווים נפרדים:

שרץ הארץ

כל השרצים שהולכים על הארץ ואינם עפים ואינם חיים במים, האוכל מהם עובר על חמישה לאווים, מאחר בתורה נכתב שלושה לאווים לעובר ואוכל מהם, בצירוף עוד שני הלאווים שהוזכרו למעלה שנאמרו באופן כללי על כל סוגי השרצים:

  1. "וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל" - (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"א)
  2. "כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם" ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ב
  3. "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ד

שרץ העוף

כל השרצים שמעופפים, האוכל מהם עובר על שישה לאווים. בתורה נכתוב לאו אחד על שרץ העוף, ויש להוסיף את הלוואים שנאמרו ב'שרץ הארץ' שהרי כל שרץ שמעופף הולך גם על הארץ, ובתוספת שני הלאווים שנאמרו באופן כללי הרי שישה לאווים:

  1. וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם" ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק כ"ג

שרץ המים

כל השרצים שחיים במים, האוכל מהם עובר בארבעה לאווים, שני לאווים שנאמרו על שרץ העוף, ושני לאווים שנאמרו על כל השרצים באופן כללי:

  1. - "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם" ספר ויקרא, פרק י"א, פסוק י'
  2. - "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת לֹא תֹאכֵלוּ טָמֵא הוּא לָכֶם" ספר דברים, פרק י"ד, פסוק י'

איסורים כללים

מלבד הלאווים שנאמרו בתורה על כל סוג שרץ בפני עצמו כדלעיל:, ישנם בתורה עוד שני לאווים הכתובים בספר ויקרא, פרק י"א, פסוק מ"ג, שנאמרו באופן כללי על כל השרצים:

  1. "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ
  2. וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם"

שיעור האיסור

מהתורה אין לוקים באכילת איסור רק אם אכל שיעור כזית ממנו ככל איסורי אכילה שהם 'כזית', אמנם אף בפחות מכן אסור מהתורה מאחר שלהלכה נפסק כדעת רבי יוחנן שחצי שיעור אסור מהתורה.

בריה

ערך מורחב – בריה (הלכה)

בתולעת שלמה או שרץ שלם יש חיוב מלקות אף שאין בה שיעור כזית - מדין בריה, שפירושו הוא שמאחר והדבר 'שלם' יש לו חשיבות אף שאינו בשיעור האסור.

היתרים שונים

השורץ על הארץ

איסור שרצים נאמר דווקא בשרץ השורץ על הארץ, ולכן שרץ שנברא בתוך הפרי אין איסור מהתורה לאוכלו כל זמן שלא פירש מחוץ לפרי.

אינו נראה בעין

הדעה הרווחת בין פוסקים היא שחרקים שאינם נראים בעין בראיה רגילה ('עין בריאה') אינם אסורים באכילה, אף שנראים באופן ברור באמצעי ראיה שונים, ודעתם מאחר שלא ניתנה תורה למאלכי השרת, ואין לאסור אלא רק מה שנראה לאדם בעיניו[1] אמנם אם נראים באור שמש או באופנים מסיומים בעין רגילה אסור, ויש שכתבו שאף אם בעיני אדם רגיל הדבר נראה כנקודה בלבד, אך לדעת מומחה הוא תולעת הדבר אסור[2].

מתעסק

ערך מורחב – מתעסק

יש שכתבו להתיר אכילת תולעים ושרצים במקרה שאין ידוע לאדם האוכל שעלולים להיות שם תולעים, וטעמם מאחר שאכילת התולעים במקרה כזה מותרת מדין מתעסק, שהרי האדם מתעסק באכילת היתר, ואינו מעלה על דעתו שבתוך כך הוא אוכל דברי איסור.

אך ישנם פוסקים שכתבו שאין להתיר מטעם מתעסק, מאחר שמבואר בתלמוד שדין מתעסק לא נאמר במקרה והאדם נהנה מאכילתו, וכפי שאמרו "המתעסק בחלבים ועריות חייב 'שכן נהנה'".

ביטול ברוב

ערך מורחב – ביטול ברוב

אף במקרה ויש רוב נגד השרצים ואפילו יש שישים כנגדם, מדרבנן אין בכך כדי להתיר את המאכל באכילה, מאחר שהשרץ הוא שלם, ואין ביטול מועיל לדבר שלם (בריה), אמנם מהתורה בכל אופן מועיל ביטול[3]אם נטחן הכל בשוגג בטל. אך מקובל להלכה שכל עוד התולעת נכרת ומצויה לא שייך ביטול כלל. ואסור לאכול מהתורה.

ריסוק וטחינה

ערך מורחב – אין מבטלין איסור לכתחילה

דרך נוספת להכשיר לאכול פרי או ירק נגוע, הוא על ידי טחינת הפרי או הירק, דבר הגורם לכך שאף אם יש בו חרקים ושרצים, הם יתבטלו ברוב לאחר שכבר לא יהיו שלמים (בריה).

אמנם אם כוונתו בשביל לבטל את האיסור ולהתיר את התערובת באכילה, הדבר אסור מדרבנן שאסרו לבטל איסור לכתחילה. אך יש שכתבו שאם אינו מתכוון על מנת לבטל את האיסור הדבר מותר, כאשר קיימת אפשרות שהשרצים יפרשו לפני הטחינה[4]

חובת הבדיקה

חיוב הבדיקה בכל מאכל, הוא לפי חשש הנגיעות הקיים בו:

  • מוחזק כנקי - ירק או פרי שמוחזק כנקי, ורק לעיתים רחוקות מאד נמצא בו נגיעות של חרקים ושרצים, אין כלל חיוב לבודקו.
  • מיעוט שאינו מצוי - פרי או ירק שיש בו לעיתים רחוקות נגיעות של חרקים, אין בו חובת בדיקה או מכל מקום ראוי לבודקו במבט כללי, או בבדיקה מדגמית.
  • מיעוט המצוי - ירק או פרי שידוע שיש בו נגיעות אפילו היא נגיעות מועטת אך מצויה ('מיעוט המצוי') חל עליו חובת בדיקה, ואין לאוכלו בלא בדיקה. אמנם בדיעבד אם לא בדקו קודם שנתבשל וכעת אי אפשר לבודקו המאכל מותר באכילה.
  • מוחזק כנגוע - מאכלים שמחוזקים ברוב הפעמים שיש בהם נגיעות של חרקים או תולעים, חייב בבדיקה קודם האכילה, ואף בדיעבד אם נתבשל בלא בדיקה, המאכל נאסר באכילה.

ירקות ללא חרקים

ערך מורחב – ירקות ללא חרקים
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הפולמוס בעניין תולעי ה'אניסאקיס'

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

רקע

בשולחן ערוך[5] נפסק להלכה, שטפילים – תולעים האסורים באכילה הם רק אלו הנמצאים על עור הדג, או בבטנו או על אחד מאיבריו הפנימיים, והטעם הוא כיון שמקורם הוא מחוץ לדג, חל עליהם איסור שרץ המים. אך במקרה והטפילים - תולעים נמצאו בתוך בשר הדג עצמו הרי הם מותרים באכילה.[6] והטעם שתולעים אלו מותרות הוא כפי המובא בתלמוד[7] "דמינייהו קגבלי", כלומר כיון שתולעים אל נוצרו בתוך בשר הדג, ולא באו מבחוץ וממילא אינם נחשבים 'שרץ המים', מאחר שלא שרצו מעולם במים.

האוסרים והמתירים

בשנת תשע התעורר פלמוס גדול בעקבות תולעים מסוג 'אניסאקיס'. תועלים אלו נמצאים שנמצאו במעי הדגים באיברים הפנימיים ובדפנות הבטן בזנים מסיומים של דגים, כגון 'דגי הרינג' ודגי סלומון מסוימים. הפוסקים נחלקו האם אפשר להתיר תולעים אלה באכילה, או שמא יש לאוסרם ככל השרצים.

טעם האוסרים את אותן תולעים באכילה הוא מאחר שלפי דעות החוקרים,תולעי 'האניסאקיס' באים מבחוץ, ואינם נוצרים בבטן הדג[8].

יש שרצו להתיר תולעת זו, ודעתם שבזמן שהתולעת נכנסת לבשר הדג היא קטנה ביותר עד שאינה נראית בעין, וממילא אינה נחשבת באותו זמן כתולעת השורצת 'על הארץ', ונחשב כאילו תחילת שריצתה האו במים.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בין המתירים הם תפארת ישראל מסכת עבודה זרה ב ו, בועז ג. חכמת אדם כלל לח בבינת אדם מט. ערוך השלחן סימן לו. שו"ת שואל ונשאל (חלק ה יו"ד סד). שו"ת אגר"מ (יורה דעה, חלק ב', קמו.
  2. דעת הרב שלמה זלמן אוירבך הובא בידיעון הלכות שדה 51.
  3. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק, סעיף א
  4. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פד, סעיף יד , ושולחן ערוך, יורה דעה, סימן קא, סעיף ו . יצוין שקיימות דעות שכשאינו מתכוין לבטל את האיסור יש להתיר ביטול גם אם האיסור מתבטל בודאי. וכמו כן קיימים אופנים מסוימים שבהם לכל הדעות מותר ביטול ודאי כשאינו מכוון, ראה שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פד, סעיף יג , שו"ת רבי עקיבא אייגר מהדו"ק סימן עז.
  5. שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פד, סעיף טז .
  6. כך היא דעת רוב הראשונים, אמנם דעת הרמב"ם לאסור גם אותם
  7. תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף סז עמוד ב.
  8. הרב רווח בתשובה לביאור דעתו
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.