אבן מיל

אבני מיל (לטינית: Milliarium) הן אבנים לסימון מרחקים אשר הונחו לאורך הדרכים של האימפריה הרומית. שליטי האימפריה הביזנטית המשיכו בנוהל זה. עמודי הדרכים ברפובליקה ציינו את המרחק מתחילת הדרך, בדרך כלל מעיר ראשית. אבני המיל, למעשה עמודי אבן בגובה של 1.80 מטר, הנראים כגליל העשוי לרוב מאבן אחת. אבני המיל שימשו כתמרורים עליהם היו כתובות בלטינית, שציינו את המרחק מהעיר הקרובה, תאריך הצבת האבן לאורך הדרך, תיאור סלילת הדרך והקדשה לקיסר השליט באותה עת.

אבני הדרך הוצבו לאורך הדרכים כך שלאחר כל אלף צעדים כפולים נקבע מקומה של אבן. כתוצאה המרחקים בין אבנים לא היו אחידים. לגיון שצעד בעזוז קבע מרחק גדול מלגיון תשוש[1]. ב-29 לספירה נעשה נסיון לסטנדרטיזציה מסויימת של מרחקים, שהוביל לכך שאורך המיל היה מוגדר באופן מדויק יותר ונע סביב 1,481 מטרים.

ההיסטוריון הרומאי פלוטארכוס מייחס את רעיון אבני המיל לגאיוס סמפרוניוס גרקכוס, פוליטיקאי מפורסם מהמאה ה-2 לפנה"ס.

בלשון הפכו הביטוי העברי אבן דרך כמו גם ביטויים בשפות אחרות (למשל Milestone) לשם נרדף ליעד ביניים אליו יש להגיע, למשל במהלך ביצוע פרויקט.

אבן המיל המוזהבת

בשנת 20 לפנה"ס קבע אוגוסטוס קיסר את אבן המיל המוזהבת (Miliarium Aureum) ברומא, כנקודת ייחוס למדידת מרחקים בכל הדרכים. האבן עמדה במקום המפגש של שלוש דרכים מרכזיות, הייתה בצורת גליל, שגובהו 2.5 מטרים וקוטרו 1.2 מטרים, מצופה ארד ועליו היו חקוקות שמות הערים המרכזיות באימפריה הרומית והמרחקים אליהם. בשנת 1835, בעת סלילת דרך חדשה, התגלה החלק התחתון של האבן, אך המיקום המקורי המדויק שלה איננו ידוע כיום. החלק התחתון של האבן מוצב כיום בפורום רומאנום, סמוך למקדש סטורנוס. למעשה, אבן המיל המוזהבת לא הייתה אבן דרך של ממש אלא מונומנט מסוג קילומטר אפס המקובל בימינו.

לפי שאאף (Schaaf) מתייחס המשפט העתיק: "כל הדרכים מובילות לרומא" לאבן המיל המוזהבת, שכן זו הנקודה בה נפגשות כל הדרכים המובילות לעיר.

בארץ ישראל

בדרכים הרומיות בארץ ישראל נמצאו מאות רבות של אבני מיל, שהוצבו במרחקים אחידים של כ-2,000 צעדים זו מזו. אבני המיל בארץ ישראל היו עשויות בדרך כלל אבן גיר בגובה 150 ס"מ עד 250 ס"מ. הן נמצאו בריכוזים, לעיתים של עשר אבנים ויותר: אבן אחת הנציחה את סלילת הכביש ואילו אבנים אחרות ציינו את שמות הקיסרים אשר בימיהם נערכו התיקונים והשיפוצים. צורת אבני המיל הייתה אחידה: בסיס ריבועי ומעליו גליל, שקצותיו מעוטרים לפעמים בכרכוב. על הגליל הייתה חקוקה כתובת מודגשת בצבע אדום.

לרוב הכתובות שני חלקים:

  • החלק הרשמי – שמו ותוארו של הקיסר שבימיו נסלל או תוקן הכביש וזאת בשפה הלטינית.
  • החלק התכליתי – המרחק מעיר המוצא ולעיתים גם לעיר היעד. החל מימי הדריאנוס חלק מהכתובות נכתבו ביוונית - שהייתה השפה המדוברת.

על פי חז"ל: "משל למסילה שלא היה בה מילין והיו בני אדם הולכין וטועין בה, אמר המלך לשלטון שלו קבע בה מילין שיהיו בני אדם רואין את המילין"[2]

בתקופה הערבית בארץ ישראל הציבו שליטי בית אומיה אבני מיל ברחבי הארץ. נשמרו אבנים הנושאות את שמו של עבד אל-מלכ בן מרואן (685705). שלש אבנים בדרך משפלת החוף לירושלים, כשאחת מהם נמצאה בקרבת שער הגיא[3] שתי אבנים בדרך ליריחו, ושתיים נוספות בחורבות היישוב הקדום "פיק" שבדרום רמת הגולן.

אבן המיל בשער שכם

באב אל עמוד הוא שמו של שער שכם בירושלים. כאן הייתה אבן מיל מפורסמת, אף היא "אבן מיל של זהב", ממנה מדדו את המרחק מירושלים לכל רחבי הארץ. דמותה מופיעה במפת מידבא. בכיכר רחבה, מול השער עמד עמוד ניצחון רומי, ממנו מדדו את המרחק אל ערים אחרות. עמוד זה לא שרד. בשל העמוד נקרא שם השער עד ימינו בערבית "באב אל-עמוד".

אבן מיל בקרבת שדה נחום

בקרבת שדה נחום, בדרך הרומית מבית שאן למגידו, נמצאה אבן מיל משנת 325. האבן נמצאת כיום במוזיאון רוקפלר. גובהה 2.10 מטר, ועל גבה טיוח על גבי כתובת יותר קדומה. נכתב עליה בצבע אדום המידע להלן[4] :

Flavio Valerio Constatino Pio Felici . Invicto Augusto Et Flavio Clavido Constatino Et Flavio Ivilio Constatino Nobillissimiss Caesaribvs

"לפלביום ואלריוס קונסטנטינוס, החסיד, המאושר, האוגוסטוס הבלתי-מנוצח, לפלביוס קלאודיוס קונסטנטינוס, לפלביוס יוליוס קונסטנטינוס, הקיסרים האצילים ביותר"

בעת החדשה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אבן קילומטר

כיום מסומנים כל הכבישים בישראל בשיטת מספור קבועה. דרך מהירה מסומנת בספרה אחת או בשתי ספרות, בצבע אדום או כחול. דרך אזורית מסומנת בשלוש ספרות, ובצבע ירוק. דרך מקומית מסומנת בארבע ספרות, ובצבע חום. מספרי הכבישים מכילים גם מאפיינים הנוגעים לכיוונו של הכביש, כאשר כבישי אורך (מדרום לצפון) מיוצגים באמצעות מספר זוגי, ואילו כבישי הרוחב (ממערב למזרח) מיוצגים באמצעות מספר אי זוגי.

במקביל משולטים כל הכבישים בספירת המרחק שמתחילת הכביש ועד לסופו. מספור המרחק בקילומטרים מופיע בכל קילומטר בצד הכביש על גבי שלט קטן הכתוב בשחור ע"ג לבן עם מסגרת אדומה, ירוקה או כחולה. בשלט מופיע ראש חץ משולש כלפי מעלה או כלפי מטה כדי לציין את כיוון הספירה; ראש חץ כלפי מעלה מעל המספר מציין שבהמשך הדרך הספירה עולה, וראש חץ כלפי מטה מתחת למספר מציין את ההפך. בכבישי האורך תהיה לרוב הספירה מדרום לצפון, ובכבישי הרוחב - ממערב למזרח.


ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. . 1,000 history-of-the-nautical-mile
  2. (ילקוט שמעוני דברים, שופטים, תתק"ז)
  3. ושמורה במוזיאון הלובר בפאריס, לפי זאב וילנאי אריאל (אנציקלופדיה) עמוד 36
  4. מקור: מדריך ארץ ישראל של זאב וילנאי
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0
This article is issued from Hamichlol. The text is licensed under Creative Commons - Attribution - Sharealike. Additional terms may apply for the media files.